כמה ימים לפני תחילת השנה ספר חדש מגלה: מה קורה לכל היצירות שאנחנו הילדים מכינים בגן ובביה"ס אחרי שאנחנו מביאים אותן הביתה לאמא ואבא?
אחד הספרים היצירתיים, המרגשים והנחמדים שקראתי.
תאמינו לי שגם בגילי זה גורם לבכי כשחושבים על כך שכל היצירות שילדים מביאים הביתה מהגן ומבית הספר אחרי שהם טרחו ועבדו עליהן קשה והקדישו להן מחשבה והכינו אותן באהבה גדולה – אובדות לנצח. ולמה בכלל אני חושב על כל זה דווקא עכשיו, באמצע החופש הגדול?! כי הספר הזה, "ארץ היצירות האבודות" מאת ארז היימן (ועם איורים נהדרים שמוסיפים המון של מורן ברק), הוא ממש ממש מרגש ואם אתם תקראו אותו אני די בטוח שתרגישו כמוני.
בספר מסופר על ילדה בשם אלונה, שהולכת לפארק השעשועים ובדרך שואלת את אבא שלה איפה היצירה שהביאה מהגן. בתחילה אביה אומר לאלונה שהוא חושב שזה אצל סבתא, אבל אז היא מתעקשת להתקשר לסבתא ושואלת את סבתא איפה היצירה, אבא מצליח לרמוז לסבתא באיזה יצירה מדובר אך למרות זאת הסבתא לא מבינה מה שמגביר אצל אלונה את החשד…
כשהם מגיעים לפארק ואלונה נפגשת ומשחקת עם חברותיה וחבריה, היא משוחחת איתם על הנושא ומגלה שיצירות נעלמות בבתים של כולם ולא רק אצלה.
ואז… העלילה מתחילה להסתבך כשלפתע פתאום נופלים פתקים מהעץ ועליהם אותיות.
הילדים מנסים להרכיב משפט ובסוף מצליחים להרכיב את המשפט: "ברוכים הבאים לארץ היצירות האבודות", שברגע שהוא מורכב מתגלה לעיניהם אלומת אור סגלגלה שמכניסה אותם לארץ היצירות האבודות.
זוהי הארץ שאליה מגיעות כל היצירות שאבדו אי פעם.
ולא רק זה, אלא ששם הן גם קמות לתחיה!
הם רואים שם כל מיני יצירות כמו לדוגמא שולה טרנטולה – טרנטולה שאחת הילדות הכינה פעם בגן מקופסאות שימורים…
ואת המשך ההרפתקה שלהם תצטרכו, כמובן, לגלות בעצמכם.
אגב, המוטו של ארץ היצירות האבודות הוא:
"יצירת אומנות היא כל דבר ששני אנשים או יותר מסכימים שהוא יצירת אומנות"
ואני חושב שזה נכון!
ולסיכום-
אני ממליץ!