כמה ימים לפני תחילת השנה ספר חדש מגלה: מה קורה לכל היצירות שאנחנו הילדים מכינים בגן ובביה"ס אחרי שאנחנו מביאים אותן הביתה לאמא ואבא?

אחד הספרים היצירתיים, המרגשים והנחמדים שקראתי.

תאמינו לי שגם בגילי זה גורם לבכי כשחושבים על כך שכל היצירות שילדים מביאים הביתה מהגן ומבית הספר אחרי שהם טרחו ועבדו עליהן קשה והקדישו להן מחשבה והכינו אותן באהבה גדולה – אובדות לנצח. ולמה בכלל אני חושב על כל זה דווקא עכשיו, באמצע החופש הגדול?! כי הספר הזה, "ארץ היצירות האבודות" מאת ארז היימן (ועם איורים נהדרים שמוסיפים המון של מורן ברק), הוא ממש ממש מרגש ואם אתם תקראו אותו אני די בטוח שתרגישו כמוני.

קרא עוד

הוא ירוק, הוא מבהיל, הוא עשוי מג'לי מגעיל, הוא קורע מצחוק ובסוף… הוא גם מתגלה כחבר נאמן מאד. אחד הסרטים שאסור לכם לפספס השנה!

גיבור הסרט "השדון הראשון שלי" הוא תום, ילד בן 9 שיש לו אחות גדולה ומעצבנת והורים עסוקים שאין להם זמן אליו.

יום אחד, כשבמהלך הארוחה שולחים את תום להביא בקבוק יין מהמרתף, הוא מגלה שם את הוגו – שדון הפחדה בינוני.

קרא עוד

אחת האטרקציות שביליתי בהן לאחרונה היא חוויה של פעם בחיים: לטוס בכדור פורח בשמי תל אביב! ציפיתי לטיסה הזו מאז שראיתי את הכדור מעופף לו בשמיים כשהייתי באחת התערוכות בגני התערוכה, אבל כשהגענו אליו בסופו של דבר גילינו שהוא רק מטפס לו למעלה ויורד וקצת התבאסתי. למרות זאת – בסיומה של הטיסה ירדתי מרוצה ועם חיוך רחב.

קרא עוד

ביום שישי נסענו כל המשפחה להתארח ב"סוויטה בטבע" בבית אורן שברכס הכרמל. הדרך לשם היתה מוקפת נוף הררי ויפה עד כאב שבסופה, בקצה כביש מפותל מאד, הגענו ל"חוויית הרוכבים", שם חיכה לנו האוהל הממוזג.
כשנכנסנו למתחם "חוויית הרוכבים" ראינו הרבה קרוונים ואוהלים ולא ידענו איזה מהם הוא שלנו אך אז המארח לקח אותנו לאוהל הנכון. בתוכו ראינו מקררון, שתי מיטות גדולות (זוגיות) ואחת קטנה (בודדת). אני מייד בחרתי את המיטה הבודדת לעצמי כי לא רציתי שאחי הגדול ואחותי הקטנה יציקו לי בלילה, אבל בסוף אמא אמרה לי לישון יחד איתם…
רק התמקמנו באוהל וכבר הגיע מישהו לקרוא לנו להרפתקת הסוסים! שהייתה, לצערי, מגיל 10 ומעלה ולכן לא הלכתי ולא אוכל לספר לכם עליה… אבל כן אספר על טיול הג'יפים (שהיה הכי מלכלך מכל האבק). אמא ואסף חזרו מהרכיבה על הסוסים ולא הספיקו לנוח 10 דקות כשהגיע מישהו לקרוא לנו לנסיעה בג'יפ שנקרא תומקאר.
אחי בחר את התומקאר הכי טוב, מספר 16, ואז נסענו אחרי המדריך בשטח ובשבילים (אבא שלי מאד נהנה מהנהיגה) וגם עצרנו לתצפית שם הצטלמתי עם החולצה החדשה והאהובה עלי – חולצת ההוואי.
חזרנו מהנסיעה ומיד נכנסנו למקלחות להסיר את שכבת האבק מעלינו. אני נכנסתי שני והמים היו נעימים, לא כמו במלתחות בבריכה שבה המים תמיד קפואים. היה גם טוב לראות שבדיוק לפני שנכנסנו סיימו לנקות את כל המלתחות כך שלנו היה נקי ומצוחצח.

קרא עוד