אני מאד אוהב להרכיב דגמים של לגו ואלו של מלחמת הכוכבים הם האהובים עלי ביותר (יחד עם נינג'גו). כמו כן חשבתי שעכשיו בדיוק הזמן, לקראת צאת הסרט החדש, להיזכר בדמויות של יודה, דארת' ויידר, הרובוטים, סקייווטר וכמובן – לבנות את החלליות ואת המטוסים החדשניים. 
להרכיב את לגו מלחמת הכוכבים היה קשה יחסית. בהתחלה הייתי צריך לפרק את כל מה שהרכבתי ולבנות שוב כדי שיצא לי טוב ורק אחרי מספר פעמים שלא הצלחתי להבין איך מרכיבים הצלחתי לבנות חללית מושלמת.
השבוע היינו בפתיחת התערוכה "סיפורים שמספר לי הרחוב" במוזיאון הילדים בחולון, תערוכה שמלמדת אותנו על הסוגים השונים של אומנויות שיש ברחוב: על אומנות הגרפיטי, מופעי הרחוב, הפסלים החיים, ואומנויות נוספות שנמצאות ברחוב ומעולם לא שמתי לב אליהן קודם…
כשנכנסנו לאולם התערוכה סיפורים שמספר לי הרחוב ראינו שהמקום מעוצב כמו שכונה (ולא הכי מפוארת), עם רחובות, סמטאות וגם כיכר-העיר שבה בהמשך גילינו עוד מישהו… אבל, דבר ראשון פגשנו את צליל-חן, המדריכה שלנו בסיור, שסיפרה לנו שהכינוי שלה הוא "צלוּל".
בשבת האחרונה נסענו כל המשפחה לגן החיות התנ"כי בירושלים. היו שם הרבה חיות, אני אישית הכי אהבתי את העקרבים והזוחלים, אבל החוויה המדהימה ביותר הייתה: שהאכלתי את הפילים בבננות!! אגב, אתם יודעים שבכל יום שישי יש הגרלה ואפשר לזכות בסלפי עם פיל? 
הסיור שלנו בגן החיות התחיל ליד חצר הפלמינגו. המדריכה הסבירה מהיכן הם קיבלו את צבעם האדום – הידעתם שהפלמינגו אינם אדומים באופן טבעי, אלא אוכלים אוכל ממנו הם מקבלים את צבעם?
קראתי את שני הספרים הראשונים בסדרת פרסי ג'קסון ולא ישנתי שבוע ויותר – מרב מתח גם בלילה לא הצלחתי להניח את הספר מהיד…
הספר מספר על ילד, פרסי ג'קסון, שחי עם אמו ואביו החורג וחשב שהוא ילד רגיל לגמרי עד שיום אחד קרה הדבר המוזר ביותר בעולם: פרסי גילה שהוא חצוי, הוא בעצם חצי אל וחצי בן אנוש. לפתע מחנה הקיץ אליו הוא נשלח הפך למחנה של ילדים כמוהו, כולם חצויים שהוריהם חלקם אלים וחלקם בני אנוש והמחנה עצמו היה קסום ומיוחד.