השבוע היינו בפתיחת התערוכה "סיפורים שמספר לי הרחוב" במוזיאון הילדים בחולון, תערוכה שמלמדת אותנו על הסוגים השונים של אומנויות שיש ברחוב: על אומנות הגרפיטי, מופעי הרחוב, הפסלים החיים, ואומנויות נוספות שנמצאות ברחוב ומעולם לא שמתי לב אליהן קודם…
כשנכנסנו לאולם התערוכה סיפורים שמספר לי הרחוב ראינו שהמקום מעוצב כמו שכונה (ולא הכי מפוארת), עם רחובות, סמטאות וגם כיכר-העיר שבה בהמשך גילינו עוד מישהו… אבל, דבר ראשון פגשנו את צליל-חן, המדריכה שלנו בסיור, שסיפרה לנו שהכינוי שלה הוא "צלוּל".
התחלנו את הסיור, כאמור, בכיכר-העיר שם שחקן רחוב הציג לנו הצגה משעשעת.
הקטנים שבחבורה (וגם אמא) נקרעו מצחוק, אבל אותי זה לא ממש הצחיק וחשבתי לעצמי שאם זה היה רחוב אמיתי אני לא יודע איך הוא היה מצליח להתפרנס…
משם המשכנו לחדר/רחוב הבא – חדר הגפיטי!
למדנו מה זה גרפיטי – ציור על קיר או מדרכה או רצפה או תקרה – בקיצור, ציור שכולם רואים אותו. ראינו כל מיני סוגים וצורות של גרפיטי: על קירות, על עץ, אפילו על מחשב ישן ועל הרצפה. גרפיטי שצוייר בספריי, בצבע גיר, שנעשה בחוטי צמר או כותנה ועוד…
בהמשך גם ציירנו בעצמנו גרפיטי על הרצפה, חברי ואני ציירנו את מפלצת הים המפחידה.
חדר הגרפיטי היה מאד יפה ולמדנו בו הרבה דברים אבל התפלאתי שצלול לא אמרה שום דבר על זה שספריי מזיק לאוזון (כשאני אמרתי את זה היא רק חייכה), שלצייר גרפיטי ברחוב זאת בדרך כלל עבירה על החוק (כשאני אמרתי את זה היא אמרה שבדרך כלל מי שמצייר גרפיטי מתאם את זה עם בעל הקיר שהוא מצייר עליו. וטוב, אולי זה מה שקורה בשכונה במוזיאון…) ושהרבה פעמים מי שעושה את זה רוצה להביע משהו יותר מאשר סתם ציור…
יצאנו מחדר הגרפיטי והמשכנו לטייל בשכונה, כשעל ספסל ראינו פסל חי שכאשר מחאו לו כפיים הוא הגיש למי שישב לידו תפוח.
אולי לא תאמינו – אבל גם אני עצמי הפכתי לפסל כזה בצורה של אביר!
הייתי איטי בטירוף ובכל פעם שילד עבר לידי עשיתי לעברו תנועה עם החרב שלי. זה די משעמם להיות פסל חי שאסור לו לזוז וגם חם בטירוף להיות כלוא בתלבושת הזו מכף רגל ועד ראש…
לסיום נכנסנו ל"מועדון", חדר המחשבים.
שם כל זוג ילדים ציירו באמצעות תוכנה מיוחדת גרפיטי ממוחשב שבסוף הדפיסו לנו אותו כדי שנוכל לקחת כל אחד את הגרפיטי שלו הביתה.
כשיצאנו מהתערוכה גילינו שהיינו בה המון זמן והיה כבר כל כך מאוחר שלא הספקנו אפילו להציץ בשאר המוזיאון, כך שאני בטוח שצפוי לי עוד ביקור לחולון עיר הילדים ממש בקרוב…
ולסיכום-
אני ממליץ!
מדהים!