כשאמא אמרה לי שהולכים ביום שישי לסרט טבע מיד רציתי ללכת, כי אני אוהב ללמוד על בעלי החיים השונים ועל מקומות חדשים בעולם. ובאמת לא טעיתי: הסרט היה יפה ומעניין וגם מצחיק בכמה קטעים (אחי ואני המצאנו בדיחות ומידי פעם התלוצצנו על כל מיני חיות…).
בכמה דקות הראשונות לא היה נראה לי שיהיה סרט טוב כי היו יותר מידי דיבורים על תחילת העולם ולא אהבתי את זה, אבל מהר מאד הסרט התקדם וידעתי שהולך להיות מעניין.
המצלמה לקחה אותנו אל עבר יבשת אפריקה הרחוקה והמופלאה ומה אתם חושבים שמזג האוויר שם באפריקה? חם? קר? יבש? רטוב? קפוא? לוהט? לא משנה מה אמרתם – הכל נכון!
ואיזה בעלי חיים אפשר לפגוש בה באפריקה, אתם שואלים? אז זהו עצם הסיפור בעצם, וזה מה שאהבתי.
במדבר אין כל כך הרבה בעלי חיים, כי אין הרבה מה לאכול ולשתות.
אז מי כן גר שם? הנחש והלטאה, לדוגמא. כל אחד מהם והטריקים שלו (ויש גבול לכל תעלול…).
הנחש זוחל וכמו מחליק בחול וכך מתקדם לו במדבר. כשהוא רוצה למצוא טרף, הוא מחכה בסבלנות רבה מתחת לחול עד שטרפו מגיע אליו. כשהלטאה החכמה מגיעה, היא מנסה לקחת את זנב הנחש, שנראה לה כמו חטיף טעים. היא מתקרבת, אך ברגע שהיא נוגעת בקצה הזנב והנחש מנסה לתפוס אותה – היא בורחת כאילו שהחיים שלה תלויים בזה. (מה שבאמת נכון).
עכשיו שהצליחה היא פשוט רוקדת לה על החול "טה טה טה טה טה"… אני מנסה לרקוד את הריקוד שלה וזה נראה מצחיק מאד… והפעם, הנחש יצטרך לחכות לארוחה חדשה.
ואנחנו בינתיים עברנו להתבונן במשפחת הפילים.
גם הם מחפשים מים…
למזלם, לאם המשפחה יש את הזיכרון הכי טוב בעולם (במשפחה שלנו זה דווקא לא ככה…).
היא מובילה את הפילים למאגר מים שראתה ממש מזמן. בדרכם הם צריכים להישמר מכל מיני סכנות, כמו אריות טורפים… כשהם מגיעים למאגר המים, כל אחד חופר לעצמו באר קטנה ושותה ממנה באמצעות הקשית הכי גדולה בעולם – החדק.
עכשיו הגענו לגנו.
אולי לא שמעתם על החיה הזו, היא קצת דומה לתיש עם הזקנקן שלה, ופגשתי אותה גם בספארי לילה לא מזמן, אבל באפריקה התנאים שלה הרבה פחות נוחים…
באפריקה, כדי לשתות הגנו צריכים להגיע לאגם. הם רק לא יודעים שמישהו אורב להם שם. הגנו לא שמים לב לתנין שלא אכל כבר שנה שלמה(!) והם מתחילים לשתות, אבל בשקט בשקט התנין צולל מתחתיהם ותוך כדי שהם לוגמים להנאתם מהמים התנין בא ו…"קלאק" סגר עליהם עם המלתעות הענקיות שלו! כל תנין תפס גנו שלם, העיף אותו לשמים ואז הטביע אותו ומי יודע, אולי לאותו תנין זו ארוחה שצריכה להספיק להרבה זמן.
ובעוד זמן קצר הגנו יהיו צריכים לעבור שוב באותו נהר, איזה מזל שלגנו אין זכרון של פילים, אחרת התנין היה מת מרעב…
אנחנו מגיעים לממלכת הים.
תחזיקו חזק כי אנחנו צוללים פנימה… כשנכנסנו לים מיד ראינו עיר של דגיגונים ששחו ונכנסו למקום חשוך בתוך מערה אפלה. ומי חיכו להם שם? הזהרונים הארסיים. יפים אבל קטלניים. לא כדאי לכם להיכנס למים בזמן הקרוב…
בעלי החיים שאיתם אסיים (כי בסרט היו עוד רבים) הם בעצם קרובי משפחה – הקופים…
אחי הגדול ואני אפילו התלוצצנו שהנה אמא ואבא ועדיף שלא אספר כאן את הבדיחות שהמצאנו עליהם תוך כדי הסרט…
אני חושב שחוץ מלהראות לנו את אפריקה ואת היופי שלה, הסרט בא ללמד אותנו שקשה לשרוד בטבע ושבשביל להצליח בזה צריך לפתח כישורי הישרדות כמו: הסוואה, זיכרון טוב, מהירות וסבלנות, ואהבתי במיוחד את הקטע עם הנחש והלטאה ששילבו את כל התכונות האלו ביחד…
ולמרות שזה היה סרט טבע הוא היה מאד מותח ובכל רגע שלו לא ידענו מה יקרה בהמשך.
ולסיכום–
אני ממליץ!