ביום שישי נסענו כל המשפחה צפונה לחגוג את יום ההולדת ה- 30 של קייקי כפר בלום במסיבת קיץ מטורפת – היה כיף!!
הנסיעה הייתה ארוכה מאד והחלטנו לא לעשות שום עצירות בדרך, אז אחי, אחותי ואני העברנו את הזמן במשחקים וגם בקריאת ספרים חדשים שקנינו בשבוע הספר.

כשהגענו לקייקי כפר בלום מיד חילקו לנו ארטיקים וזה היה כיף כי היה חם מאד, ואז גם פגשנו את כוכבי המירוץ למיליון ואמי ואחי רצו להצטלם איתם…אחותי הלכה לאזור של מתנפחים לקטנטנים שבהם מתגלשים לתוך בריכה קטנה, והתגלשה שם הרבה מאד פעמים עד שהוצאנו אותה בכוח ממש כדי לנסוע לקייקים.
נסענו בהסעה לתחילת מסלול הקייקים, ושם המדריך הסביר לנו על השיט, כמה זמן הוא יהיה, ומה יהיה בדרך. לבשנו חליפות הצלה ונכנסנו לקייק. המים היו קפואים!!
אבי ואחי חתרו רוב הזמן, אחותי קיפצצה בקייק ומים נכנסו ובהתחלה כעסתי עליה, אבל אחרי שהתרגלתי למים הקרים זה היה כיף. עשינו גם עצירה בשיט שלנו וירדנו לטבול במים ולשחק בהם במשך כמה דקות. כולם חתרו חוץ מאמא…
אחרי שטבלנו ונהנינו במים חזרנו לשוט ועברנו מתחת לגשר, וכשעברנו מתחתיו עקפנו כמה קייקים אחרים. אחר כך הגענו למפל הקטן שם היה צלם שצילם אותנו. זה היה ממש כיף אבל אחותי מאד פחדה. כל פעם שאפילו אמרנו מפל היא צרחה…
ואז סיימנו את השיט בשמחה ובששון.

קרא עוד

הפעם אני רוצה לספר על אטרקציה חדשה בירושלים: "אני ירושלים". מדובר בסרט רב חושי ובאורך של כ25 דקות, שמוקרן על כל הקירות – מלפנים, בצדדים, על התקרה, וכשאפילו הכסאות באולם זזים.
אחותי הקטנה מאד התלהבה מהכוכבים שהוקרנו על כל הקירות לפני תחילת הסרט. היא בדיוק סיימה לקרוא (סיימו להקריא לה) ספר על החלל והכוכבים, ובחשכה זרועת הכוכבים היא חיפשה את "העגלה הגדולה"…

קרא עוד

לפני כמה ימים נסעתי עם אמא ועם חברים ל"יד לשריון" בלטרון, שזה אתר ההנצחה והמוזיאון של חיל השריון של ישראל. ב"יד לשריון" יש המון סוגי טנקים מתקופות שונות שאפשר לקרוא עליהם הסברים, לעלות ולטפס עליהם וגם לצלם אותם, והעברנו שם כמה שעות של כיף!
למעשה, הגענו ל"יד לשריון" כי חברו הטוב של אחי הגדול אוהב מאד טנקים. הוא ממש מומחה בטנקים ויודע עליהם המון, כך שכשהגענו וכל הילדים התחילו לטפס ולעבור מטנק לטנק הוא עשה לאמא שלי סיור מודרך על כל סוגי הטנקים שהיו שם.
אמא אמרה שזה היה מרתק כי הוא סיפר לה הרבה יותר על כל טנק ממה שהיה כתוב בשלטים של "יד לשריון", שבהם כתוב רק את הקשר של כל טנק לצה"ל ולא את ההיסטוריה שלו איפה הוא יוצר, מה היכולות שלו וכו', אבל לי לא הייתה סבלנות להקשיב לכל הדיבורים האלה….
בתוך המוזיאון היה סרט שתיאר את עבודת הטנקיסט וכמה שהוא חיוני לצבא ולהגנה על המדינה, וכמובן שהייתה גם חנות מזכרות שחובה לעבור בתוכה כדי להיכנס וכדי לצאת אבל אנחנו לא קנינו כלום.

קרא עוד

לא מזמן נסענו לקנות לאחותי ולי נעליים במרכז הסינמה סיטי בראשל"צ ולאחר מכן ההורים הפתיעו אותנו ונכנסנו למשחקיית ה Game zone. המקום היה ממש מעולה, צבעוני ומזמין ועם המון משחקים כיפיים כך שברגע שנכנסנו לא רצינו לצאת…
אני במיוחד אהבתי את משחקי הוידאו כמו אופנוע המירוץ, משחק יריות זוגי עם רובי מים, מירוץ מכוניות, משחק יריות שאפשר לשחק אחד נגד השני (אני שיחקתי נגד אבא שלי) ועוד.
אחי שיחק משחק קליעה למטרה, ירייה בכלי מטבח באמצעות רובה, הוקי אויר, משחק מצחיק מאד שבו לוחצים על כפתור וצריך להפיל ברווזים ועוד.
בנוסף יש ב Game zone מיני כדור סל ומיני באולינג שאחי ואחותי מאד אהבו, וגם ג'ימבורי ענק שברגע שאחותי ראתה אותו היא נבלעה בתוכו והיה לנו שקט ממנה לשעה שלמה…
דרך אגב במקום באסימונים השימוש במשחקים ב Game zone הוא באמצעות כרטיס אשראי מיוחד שמטעינים בכניסה באיזה סכום שרוצים. לדעתי זה פחות טוב כי ככה, אי אפשר לדעת מה מצבנו בכל רגע וכמה נשאר לנו…
אני חושב שבילינו בסביבות שעתיים ב Game zone עד שההורים השתעממו (הם כבר לא רגילים שיש להם שקט מאיתנו) וגם התחיל להיות מאוחר אז יצאנו מהמשחקיה לא לפני שכל אחד בחר פרס.
בדרך הביתה נכנסנו לסימולטור XD לצפות בסרט 7 מימדים. אמא ואבא רצו סרט שלא יפחיד את אחותי הקטנה ולכן בחרו ב"רכבת הרים", סרט מהיר, חביב, עם אפקטים חמודים, אבל אם היו שואלים אותי הייתי מעדיף משהו עם יותר אקשן (למרות שאמא צרחה כשטרנטולה ענקית קפצה לנו על הרכבת)…

קרא עוד

מכת מבחנים מנעה ממני לכתוב בזמן האחרון, אבל היום סוף סוף מצאתי זמן לספר על סוף השבוע לפני שבועיים, בו נסענו לצוק מנרה שליד מטולה. למרות שמזג האויר היה קפוא (לא יצאתי מהחדר שלנו בלי גופיה+חולצה+סווטשירט+מעיל+כובע צמר…) הלכנו לרוב האטרקציות שיש במקום והיה ממש ממש ממש כיף!         לקיבוץ מנרה הגענו אחרי שלוש שעות נסיעה שברובן קראתי את ספרי "פרסי ג'קסון" שלי, אבל בחצי השעה האחרונה סגרתי את ספריי ונהניתי מהנוף המרהיב. הכביש התפתל בין ההרים והיה מגניב בטירוף וכשאני אומר טירוף אני ממש מתכוון טירוף כי אבא נתן גז בעליות ובירידות וזה היה כ-י-א-ף ורק אמא פחדה לאללה…
לגבי החדר במנרה לודג', אני חייב להזהיר שאם אתם מצפים למלון 5 כוכבים זה לא זה… מדובר בחדרון קטן בסך הכל, אבל המזגן היה מצויין, המיטות ממש קופצניות, הנוף מהחלון הענקי מרהיב, והטלויזיה יכלה להתכוונן לכל כיוון שרוצים. אהה וגם היו בה המון ערוצים, לא כמו אצלנו בבית…

קרא עוד