לפני כמה ימים נסעתי עם אמא ועם חברים ל"יד לשריון" בלטרון, שזה אתר ההנצחה והמוזיאון של חיל השריון של ישראל. ב"יד לשריון" יש המון סוגי טנקים מתקופות שונות שאפשר לקרוא עליהם הסברים, לעלות ולטפס עליהם וגם לצלם אותם, והעברנו שם כמה שעות של כיף!
למעשה, הגענו ל"יד לשריון" כי חברו הטוב של אחי הגדול אוהב מאד טנקים. הוא ממש מומחה בטנקים ויודע עליהם המון, כך שכשהגענו וכל הילדים התחילו לטפס ולעבור מטנק לטנק הוא עשה לאמא שלי סיור מודרך על כל סוגי הטנקים שהיו שם.
אמא אמרה שזה היה מרתק כי הוא סיפר לה הרבה יותר על כל טנק ממה שהיה כתוב בשלטים של "יד לשריון", שבהם כתוב רק את הקשר של כל טנק לצה"ל ולא את ההיסטוריה שלו איפה הוא יוצר, מה היכולות שלו וכו', אבל לי לא הייתה סבלנות להקשיב לכל הדיבורים האלה….
בתוך המוזיאון היה סרט שתיאר את עבודת הטנקיסט וכמה שהוא חיוני לצבא ולהגנה על המדינה, וכמובן שהייתה גם חנות מזכרות שחובה לעבור בתוכה כדי להיכנס וכדי לצאת אבל אנחנו לא קנינו כלום.
ראינו טנקים מכל מערכות ישראל, היו טנקים שהשתתפו אפילו בשלוש מלחמות! וגם טנק מרכבה שפותח ויוצר בארץ – גאווה ישראלית.
אני ממש נהניתי!
בתור ילד שגר בעיר אין לי הרבה הזדמנויות לטפס על דברים מגניבים, ולכן הטיפוס על הטנקים היה עוד יותר מהנה בשבילי.
זה ממש כיף לעלות על טנק. כשעליתי על הטנקים הרגשתי שאני על גג העולם, כי הטנקים האלה ענקיים, כל זחל (זחל הם הגלגלים בתוך רצועת מתכת שמיועדת לנסוע על חול ועל אבנים) היה יותר גדול ממני. בחלק מהטנקים היו שני תותחים, בחלק היו שלושה רובים, והיו טנקים שיורים לרחוק מאד – יכולתי לדמיין כאילו אני באמת מסוגל לירות ולכוון את התותחים או את המקלעים או את מה שהיה על הטנק.
למזלנו היה מזג אויר טוב ונעים מאד, וכך בלי ששמנו לב חלפו כמעט 5 שעות וכבר היינו צריכים לחזור הביתה.
ולסיכום –
אני ממליץ!