סיפורים שמספר לי הרחוב

השבוע היינו בפתיחת התערוכה "סיפורים שמספר לי הרחוב" במוזיאון הילדים בחולון, תערוכה שמלמדת אותנו על הסוגים השונים של אומנויות שיש ברחוב: על אומנות הגרפיטי, מופעי הרחוב, הפסלים החיים, ואומנויות נוספות שנמצאות ברחוב ומעולם לא שמתי לב אליהן קודם…

childrensmuseum_111115_1כשנכנסנו לאולם התערוכה סיפורים שמספר לי הרחוב ראינו שהמקום מעוצב כמו שכונה (ולא הכי מפוארת), עם רחובות, סמטאות וגם כיכר-העיר שבה בהמשך גילינו עוד מישהו… אבל, דבר ראשון פגשנו את צליל-חן, המדריכה שלנו בסיור, שסיפרה לנו שהכינוי שלה הוא "צלוּל".

התחלנו את הסיור, כאמור, בכיכר-העיר שם שחקן רחוב הציג לנו הצגה משעשעת.

childrensmuseum_111115_2הקטנים שבחבורה (וגם אמא) נקרעו מצחוק, אבל אותי זה לא ממש הצחיק וחשבתי לעצמי שאם זה היה רחוב אמיתי אני לא יודע איך הוא היה מצליח להתפרנס…

 

משם המשכנו לחדר/רחוב הבא – חדר הגפיטי!

childrensmuseum_111115_4למדנו מה זה גרפיטי – ציור על קיר או מדרכה או רצפה או תקרה – בקיצור, ציור שכולם רואים אותו. ראינו כל מיני סוגים וצורות של גרפיטי: על קירות, על עץ, אפילו על מחשב ישן ועל הרצפה. גרפיטי שצוייר בספריי, בצבע גיר, שנעשה בחוטי צמר או כותנה ועוד…

childrensmuseum_111115_5בהמשך גם ציירנו בעצמנו גרפיטי על הרצפה, חברי ואני ציירנו את מפלצת הים המפחידה.

חדר הגרפיטי היה מאד יפה ולמדנו בו הרבה דברים אבל התפלאתי שצלול לא אמרה שום דבר על זה שספריי מזיק לאוזון (כשאני אמרתי את זה היא רק חייכה), שלצייר גרפיטי ברחוב זאת בדרך כלל עבירה על החוק (כשאני אמרתי את זה היא אמרה שבדרך כלל מי שמצייר גרפיטי מתאם את זה עם בעל הקיר שהוא מצייר עליו. וטוב, אולי זה מה שקורה בשכונה במוזיאון…) ושהרבה פעמים מי שעושה את זה רוצה להביע משהו יותר מאשר סתם ציור…

 

יצאנו מחדר הגרפיטי והמשכנו לטייל בשכונה, כשעל ספסל ראינו פסל חי שכאשר מחאו לו כפיים הוא הגיש למי שישב לידו תפוח.

childrensmuseum_111115_6אולי לא תאמינו – אבל גם אני עצמי הפכתי לפסל כזה בצורה של אביר!

childrensmuseum_111115_7הייתי איטי בטירוף ובכל פעם שילד עבר לידי עשיתי לעברו תנועה עם החרב שלי. זה די משעמם להיות פסל חי שאסור לו לזוז וגם חם בטירוף להיות כלוא בתלבושת הזו מכף רגל ועד ראש…

 

לסיום נכנסנו ל"מועדון", חדר המחשבים.

childrensmuseum_111115_8שם כל זוג ילדים ציירו באמצעות תוכנה מיוחדת גרפיטי ממוחשב שבסוף הדפיסו לנו אותו כדי שנוכל לקחת כל אחד את הגרפיטי שלו הביתה.

 

כשיצאנו מהתערוכה גילינו שהיינו בה המון זמן והיה כבר כל כך מאוחר שלא הספקנו אפילו להציץ בשאר המוזיאון, כך שאני בטוח שצפוי לי עוד ביקור לחולון עיר הילדים ממש בקרוב…

 

ולסיכום-

אני ממליץ!

 

תגובה אחת על הפוסט “סיפורים שמספר לי הרחוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.